שירת רחוב

צֵל הָהָר הַלָּבָן

כִּסָּה אֶת פָּנַי וְידי

וְדִימִּיתִי שֶׁנַּפְשִׁי חָפְשִׁית

כַּמֵּת,

צֵל עָצוּב כִּסָּה אֶת הָבַּיִת

וְאֶת עֲלֵי הַגֶּפֶן

אַךְ כַּאֲשֶׁר

בְּאֶרֶץ זָרָה

שֶׁהִיא רְחוֹבִי

נִגֵּן כִּנּוֹר

יָצָאתִי אֶל מְשֹוֹשֹ חָתָן וְכַלָּה

וְרָאִיתִי

כִּי הֵם שׁוזְרִים

תִּקְוָה עֲדִינָה עַד מְאֹד

וְראיתי

כִּי הֵמָּה שׁוזְרִים

תִּקְוָה אֲמִיתִּית,

וְכָךְ בִּקַּשְׁתִּי בַּחֲשַׁאי:

יוֹצֵר הָאָדָם-

שֶׁלֹּא יִסְתָּעֲרוּ שֵׁדִים וּמַזִּיקִים

עַל דִּמְיוֹנָם

שֶׁיִּהְיֶה בִּנְיָנָם

בִּנְיָן עֲדֵיֹּ-עַד.

תְּפִילָּתִי הִצְמִיחָה

עָלִים יְרֻקִּים.

יָשַׁבְתִּי בְּצֵל הַקִּיקָיוֹן

וְלֹא יָדַעְתִּי עוֹד

מַה שֵּׁם הַתַּחֲנָה

שֶׁהִגִּיעוּ אֵלֶיהָ חַיַּי.